תערוכות

תכשיט להשחית

תאריכים:  5 בספטמבר  2024 – 27 במרץ 2025

אוצרות : ניצה פרי ומירב שי

תכשיטים הם חלק ממגוון גדול של חפצים המתגלים בחפירות ארכיאולוגיות ומהווים מרכיב חשוב של התרבות החומרית. חשיבותם קשורה קודם כל להקשר הארכיאולוגי שלהם, בירור ההקשר עשוי להבהיר את משמעות התכשיט היחיד או אוסף של תכשיטים במקום המצאם. מידע אודות תפקידם בעולם העתיק קיים בהם עצמם, בתיאוריהם בציורים, בתבליטים ועוד. מלבד היותם חפצים יפים אשר מעוררים סקרנות ופליאה, לתכשיטים בעת העתיקה היו משמעויות רבות מעבר לקישוט הגוף. בין היתר, סימלו עושר ומעמד חברתי, שיוך אתני, דתי או תרבותי, ביטאו היררכיה ושררה ושימשו כקמעות לפולחן והגנה. ישנם תכשיטים מתקופות עתיקות אשר נראים כמעט בני זמננו. התערוכה בוחנת את הכוח הגלום בתכשיט לשבש סדרים חברתיים בעבר ובהווה, בארכאולוגיה ובאמנות עכשווית, על השימוש בתכשיט כאובייקט המערער ומשפיע על מהלכים משני מציאות, חשיבה, ועל סודות שעוברים בין תרבויות. תכשיט להשחית היא התערוכה השלישית לאמנות עכשווית במוזיאון, תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון בו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על מהותם של יצירה וגילוי, מסורת וחדשנות, חקר העבר העתיק ופילוח ההווה.

משתתפים: אבנר פינצ’ובר, איל ששון, שי עיד אלוני, מירה מיילור, ברכה גיא, דפנה אלון, אדית בן גירה, שיאן רוז בן סירה, דניה צ’ילמינסקי

 

מה תשתו ? מים , תה וקפה באמנות ובארכיאולוגיה

תאריכים: 25 בינואר 2024 – 30 באוגוסט 2024

אוצרות: סיגל מנור בנגה ומירב שי

מה תשתו  מים ? תה? קפה? שאלה טריוויאלית המופנית לאורח הנכנס אל הבית ומשדרת הכנסת אורחים. מנהגי האירוח משתנים בתרבויות השונות אך בכל התרבויות ההצעה לאורח לשתות מים, היא הדרך הפשוטה ביותר להתיידד עמו. בתערוכה חקרנו את תרבות האירוח שלנו דרך אמנות וארכיאולוגיה.

בחלק הארכיאולוגי של התערוכה מוצגים ממצאים ממגוון תקופות המלמדים על השימושים והכלים השונים לאורך התקופות. לעומת הממצאים הארכיאולוגים, בחלקה האמנותי של התערוכה עבודות האמנות נודדות בין הדימוי הפיזי והריאליסטי של מים, תה וקפה, לבין משמעותם המטפורית. 

התערוכה הייתה  אמורה להיפתח בשישה עשר בנובמבר, אבל הזמן קפא מלכת בשבעה באוקטובר, ולא היה ברור מתי יתחיל להפשיר. שמונה אומניות ואמן  נבחרו ורק מרחב אחד בחלל התערוכה, לא היה מאויש עדיין. ואז נתקלנו בכתבה של ענת אור מגל במגזין “פורטפוליו” על ציוריה של טליה קוץ שמיר, שאיבדה בשבעה באוקטובר את משפחתו של אחיה אביב. יצירתה של טליה קוץ שמיר היא אנדרטה לרגעים הביתיים של יום יום, לפיסות החיים שנקרעו באכזריות מעולמנו. האסון הלאומי שפקד אותנו כפרטים וכעם ערער את אמות הסיפים. הבית, שהיה מבצר ומרחב מפגש ואירוח, חרב. 

אמנים משתתפים: דבי אשרת, שלומית באומן, צ’נצ’ל בנגה, דליה חי אקו, ורה ולרשטיין, לילי פישר, טליה קוץ שמיר, מיהו קטאוקה ארליך, יערה רבינוביץ, הילה שפיצר

הממצאים הארכיאולוגיים באדיבות רשות העתיקות

כד ועכשיו – אמנות עכשווית 

תאריכים:  11   בינואר 2023 – 30 יוני 2023

אוצרות : ניצה פרי ומירב שי

כד ועכשיו היא תערוכה של אמנות ישראלית עכשווית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על מהות היצירה, גילוי מסורת, חדשנות, חקר העבר העתיק ופיענוח ההווה.

כלי החרס הם הממצא הנפוץ ביותר בחפירה הארכיאולוגית. שברי וכדי חרס הם השרידים הממשיים שהותיר אחריו האדם, בניגוד לשרידים הרוחניים (כמו שירה, פילוסופיה ועוד).

התערוכה בקשה לבחון את הכד כביטויי חזותי, כטקסט המעביר אינפורמציה על מחקר המלמד על רבדיה השונים של התרבות.

העבודות של האמנים בתערוכה בוחנות את ההיבטים השונים, ביחס לתפקידו של הכד בתרבות הצרכנית כיום ומעלות סוגיות אנתרופולוגיות שונות שעולות אלינו מתוך העפר וממרחק של אלפי שנים אחורה. שאלות הבאות לבחון את עצמנו כיום וכדי להכריע כיצד והאם יכולה תרבות להמשיך לשמר את עצמה או להעלות חרס.

אמנים משתתפים: אתי אברג’ל, ליאת אלבלינג, רענן חרל”פ, אורית ישי, יצחק ליבנה , אילה נצר, דוד עדיקא, רות פתיר, יוסף קריספל, ליהי תורג’מן.