המרחב שבין הגלוי לנסתר הוא אזור ביניים — מקום שבו נחשפות עקבות עדינות, חמקמקות לעיתים, אך טעונות בעומק אנושי רב.

נחמה לבנדל פועלת בתוך המרחב הזה. היא עובדת עם ספרים משומשים — חפצים רוויים במשמעות ובזיכרון — ומפרקת אותם לשכבות חומריות שמרכיבות שפה חזותית חדשה. הכריכות, דפי הנייר הדהויים, הבדים ושיירי הדבק הופכים תחת ידיה לחומרי גלם טעוני היסטוריה. בתהליך מדויק, סבלני ואינטואיטיבי היא מסירה, מדביקה, מכסה וחושפת. פעולה אחר פעולה, שכבה אחר שכבה, הספר מאבד את תפקידו כסוכן ידע ונולד מחדש כחפץ פיזי ונפשי. "הזמן הוא הפלטה שלי", אומרת לבנדל, ואכן הזמן נוכח ביצירתה לא רק כנושא אלא כחומר. ניכר בקמטים, בכתמי ההדבקה, בדהיית הצבע ובשיירי המגע.

בין הגלוי והנסתר נגלים גם סימני מגע, שריטות, טביעות אצבע או עקבות רגל על חרס רך, ההופכים לעדות שקטה לקיומו של האדם בתוך תהליכי יצירה, זמן וזיכרון. בין אם מדובר בקדר קדום שטביעת אצבעו נותרה על כלי טרם הצריפה, בבעל חיים שעבר על רעף רומי והתיר עליו עקבה, באמנית היוצרת בשכבות נייר רבדים רבדים לכדי יצירה, או בממצאים ארכיאולוגיים, כולם מבטאים את המתח שבין פעולה רגעית לבין נוכחות מתמשכת.

עבודותיה של נחמה אינן מבקשות לספר סיפור או לשחזרו, אלא לכוון את המבט אל תוך מה שנמחק. המילים נעלמות מתחת לשכבות של נייר, אך ממשיכות להדהד מתוך העדרן. בעבודתה נרקמת 'ארכיאולוגיה הפוכה' — לא זו שחושפת את הנסתר, אלא זו שטומנת את הגלוי כדי לברוא ממנו זיכרון חדש. אם הארכיאולוג מבקש להאיר את מה שנשכח, הרי שלבנדל מאפשרת לחומר לשמר את הווייתו.

המפגש שבין עבודתה של לבנדל לבין הממצאים הארכיאולוגיים שבתערוכה מתרחש במישור העמוק של הפעולה. הממצאים — טביעות רגליים של בני אדם ובעלי חיים על רעפים שהתייבשו בשמש, סימני מחצלת בבסיסי כלי חרס, טביעות אצבע של קדרים על כדי חרס — כולם נוצרו כביכול באקראי, אך הפכו לעדות של חיים ושל עשייה. אלו סימנים שנחרתו בחומר הרך מבלי כוונה, ונשמרו באדמה כחותם של נוכחות אנושית. הם אינם מספרים את ההיסטוריה הרשמית, אלא חושפים את השוליים שלה, את היומיום, את הרגע, את המגע.

לבנדל פועלת עם שארית וזמן. שכבות הנייר שהיא מדביקה, הטקסטורות של היוטה, הדהייה, הקריעה והשתיקה, כל אלה נושאים עדויות. היא משאירה מקום להיעדר, לדממה, לרובד שאינו נראה אך מורגש.

עבודתה, 07102023 שנוצרה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, מגלמת את תמצית גישתה. שכבות של דפי ספרים במגוון שפות — עברית, ערבית, אמהרית, רוסית, אנגלית וספרדית — נערמות זו על זו. המילים נמחקות, אך ריבוי השפות נשמר כנשימה אחת. שונותן מתמוססת אל תוך מארג של כאב ותקווה, והיצירה כולה מתפקדת כמצבת זיכרון חומרית. לבנדל אינה מתארת את האירוע אלא מאפשרת לו להתקיים כחומר, כשתיקה, כעדות שנולדה מתוך שכבות.

התערוכה בין גלוי לנסתר מהדהדת את הקשר שבין אמנות לארכיאולוגיה. שתי השפות פועלות מתוך עיסוק בזמן ובחומר: האחת מפרקת שכבות אדמה כדי לחשוף, והשנייה מערימה שכבות נייר כדי להכיל. שתיהן נוגעות במהות אחת — החוויה האנושית.

כך נוצרת לצופה חוויה מרובדת: ממצאים קדומים שבהם נחרתו סימני מגע, טביעות רגליים וחותמות של יד אדם; ועבודות עכשוויות הבנויות שכבה על שכבה של נייר, שקט ודממה. בין השניים נוצר מרחב אחד של חומר, זיכרון וזמן שבו כל שכבה מגלה ומסתירה.

התערוכה בין גלוי לנסתר עוסקת במגע היד של היוצר עם החומר בטביעת חותמו בעבר ובהווה — במרווחים בזמן ובגעגוע ארכיאולוגי אל זיכרון שנחשף ונוכח, ברבדים של נייר וחומר, בין הנאמר ובין התוכן הנעלם הצפון בו.

הממצאים הארכיאולוגיים באדיבות רשות העתיקות

על האמנית I נחמה לבנדל היא אמנית בינלאומית אשר פיתחה שפה ייחודית בעבודה עם ספרים, שבה היא עובדת ויוצרת ואותה הציגה בתערוכות רבות ברחבי העולם.

אוצרות: איסי וינטר אבקסיס ומירב שי