כד ועכשיו

הפרקטיקה הארכיאולוגית במהותה היא ניסיון לשחזר תרבויות עתיקות באמצעות ליקוט שברים וחיבורם לכדי חפץ שלם, ואילו הפרקטיקה של האמנות העכשווית שונה ממנה ביסודה: האמן אוסף ומלקט מידע ודימויים ממקורות שונים, אך דרך הרכבתם מחדש הוא מבקש לשבש את הנרטיב השגור, את הסיפור המוסכם. להעלות ספקות, דילמות ושאלות.

שיח עם עולם הארכיאולוגיה היה מנת חלקם של דורות רבים של אמנים. האמנות העכשווית פוגשת את הארכיאולוגיה בצמתים שונים ומשלבת אותה כאמצעי להבעת רעיונות ותפיסות. החיבורים המרתקים בין שני עולמות אלה והמתח שנוצר בין אמנות לארכיאולוגיה מעלים סימני שאלה רבים, והעיסוק בעבר משליך כמובן גם על ההווה ועל העתיד.

כד ועכשיו היא התערוכה הראשונה לאמנות עכשווית במוזיאון. תערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית, המתכתבת עם הארכיאולוגיה ועם חלל המוזיאון שבו מוצבים המוצגים. היא מוצגת באולמות ובינות למוצגים, מקיימת שיח עם תערוכת הקבע במוזיאון ובוחנת את ממצאי העבר מול יצירה עכשווית, תוך ניסוח שאלות על המהות של יצירה וגילוי, מסורת וחדשנות, חקר העבר העתיק ופילוח ההווה.

כלי החרס הם הממצא הנפוץ ביותר בחפירה הארכיאולוגית. אלה השרידים הממשיים שהותיר אחריו האדם, בניגוד לשרידים הרוחניים (כמו שירה, פילוסופיה ועוד). בכדי להשיג את הממצאים הארכיאולוגיים על החוקרים לצאת לשטח ולחפור באדמה, או לצלול בים, ולעיתים הם פשוט גלויים לעין. באמנות היוונית והרומית היו לכד מגוון משמעויות, הן כחפץ והן כדימוי. הציור על גבי הכדים היווניים שימש במשך מאות שנים ביטוי אמנותי מובהק. כדים שימשו מקור להשראה בעבודותיהם של אמני בצלאל ובציוריהם של ציירים, דוגמת אבל פאן או נחום גוטמן, גוסטב דורה ואחרים. 

כיצד מתווספים דימויי הכד השונים של האמנים המשתתפים בתערוכה לקורפוס הדימויים הקיים? התערוכה מבקשת לבחון את הכד כביטוי חזותי, כטקסט המעביר אינפורמציה על מחקר המלמד על רבדיה השונים של התרבות. העבודות של האמנים בתערוכה בוחנות את ההיבטים השונים ביחס לתפקידו של הכד בתרבות הצרכנית כיום, ומעלות סוגיות אנתרופולוגיות שונות שעולות אלינו דווקא שברים-שברים מתוך העפר וממרחק של אלפי שנים אחורה – שאלות שבאות אלינו כדי לבחון את עצמנו כיום, כדי להכריע כיצד והאם יכולה תרבות להמשיך לשמר את עצמה או 'להעלות חרס'.

אמנים משתתפים: אתי אברג'ל, ליאת אלבלינג, רענן חרל"פ, אורית ישי, יצחק ליבנה, איילה נצר, דוד עדיקא, רות פתיר, יוסף קריספל, ליהי תורג'מן

אוצרות: ניצה פרי, מירב שי